<h1>סמ"ג לאוין סימנים ק"מ—קמ"א</h1>
<h2>דף יט:</h2>
תשע חנויות כולן מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבילה ולקח מאחת מהן ואינו יודע מאיזה לקח ספיקו אסור (חולין צ"ה א') שכל איסור הקבוע בין היתר נדון כמחצה על מחצה. ושני ענייני קבוע הן הקבוע הזה שהאיסור מבורר מקומו מן התורה, ויש עוד קבוע מדברי סופרים, איסור והיתר המעורבים יחד כגון שור הנסקל שנתערב מחיים עם שאר שוורים וחטאת המתה שנתערב[ה] עם שאר חטאות שמן התורה בטלה ברוב ואמרינן בזבחים בפרק התערובת (ע"ג א') שבעלי חיים חשובין ואינן בטילין וקורהו לשם קבוע (ע"ש תד"ה ספקו, ופסחים ט' ב' תד"ה היינו), וכן כל דבר שיש לו מתירין כגון ביצה שנולד[ה] ביום טוב שיש לה היתר אחר יום טוב שאומרים חכמים (ביצה ג' ב') שאפילו באלף כמותה אינה בטילה וכן תניא בפרק הנודר מן הירק (נדרים נ"ח א') כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש לא נתנו בו חכמים שיעור וגרסינן בירושלמי דנדרים (פ"ו ה"ד) בד"א במינו אבל שלא במינו בנותן טעם, ובסוף ביצה (ל"ט א') שאומר לעניין תחומים שמים ומלח אינן בטלין בעיסה מפני שיש להם מתירין לשם המים והמלח שהעיסה נעשית מהן נחשבין מן העיסה (תד"ה משום), וכן יין נסך (ע"ז ע"ד א') וחתיכה הראויה להתכבד (חולין ק' א') ובריה שלימה (שם) ודבר שבמניין בעודו שלם (ערלה פ"ג מ"ז—ח') כל אלה אינן בטלין וחשובין קבוע מדרבנן. וכן כתב מורי בשם ר"י שמפורש בירושלמי דמסכת שביעית פרק שלשה ארצות (ה"ג) דקתני התם זה הכלל שהיה רבי שמעון אומר משום רבי יהושע כל דבר שיש לו מתירין כגון טבל ומעשר שני והקדש וחדש לא נתנו לו חכמים שיעור אלא מין במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם ודבר שאין לו מתירין בין במינו בין שלא במינו בנותן טעם, והגירסא כך היא נכונה מדפריך עלה דהא מילתא בירושלמי, והרי שביעית דאין לה מתירין ולא נתנו לה חכמים שיעור דתנן במסכת שביעית (פ"ז מ"ז) דשביעית אסורה בכל שהו במינו ושלא במינו בנותן טעם (עי' ר"ש שביעית פ"ו מ"ג).
ודין שנים קבועין הללו חלוקין שהרי בקבוע דתשע חנויות שהוא מן התורה אם פירש ממקום הקביעות שלא בפנינו מותר מטעם שסברא היא שכל הפורש מן הרוב פורש, שאם פירש בפנינו לא הפסיד קביעותו כמו שמוכיח בפרק קמא דפסחים (ט' ב') ואין לגזור שמא יקח מן הקבוע מאחר שהקבוע ניכר (ויודע) [וידוע] האיסור היכן הוא, אבל בקבוע שהוא מדברי סופרים מאחר שמן התורה בטל ברוב אף הפורש אסור שאם היינו מתירין הפורש יבא להתיר הקבוע כמו שאומר בפרק התערובות (זבחים ע"ג ב') על אותה שכתבתי למעלה, כך פירש רבינו יצחק (פסחים ט' ב' תד"ה היינו ע"ש), ורבינו יעקב היה מחלק דווקא בקדשים יש להחמיר בפורש כמו שאומר בפרק התערובת (זבחים ע"ג ב') אבל לא בחולין, וכשנכנס זאב לעדר ודרס בהם שנים או שלשה היה מתיר הפורש מפני שיש לו לומר [ש]מן הרוב פירש, ואין נראה לרבינו יצחק בן אחותו אלא כמו שאמרנו (חולין צ"ה א' תד"ה הכא).
